מעקב אחר הסוכרים בדם הינו בסיסי בטיפול בסוכרת סוג 1, ועל כל המטופלים ללמוד כיצד ומתי לבצע את המעקב.  למעשה,  סוכרתיים מסוג 1 מוכרחים להחזיק בציוד מדידת סוכר בכל עת, בדומה לארנק או למפתחות שלעולם אין לעזוב את הבית בלעדיהם.  ניטור הסוכרים בדם הוא כלי שימושי גם במקרה של סוכרת מסוג 2, לפי הנסיבות האינדיבידואליות.

לאנשים שאינם חולי סוכרת רמת הסוכר בדם הינה בטווח של בין 60-100 מ״ל/ד״ל במשך הלילה ובין הארוחות, ופחות מ 140 מ״ג/ד״ל לאחר ארוחות.  מטרת הטיפול האולטימטיבית לחולי סכרת מסוג 1 הינה להתקרב כמה שיותר לטווח סוכרים זה, מבלי לגרום לרמות נמוכות (היפוגליקמיה).  כמובן שיעדי טווח אלו צריכים להיות מותאמים באופן אישי. לדוגמא, במיקרים של התקפי היפוגליקמיה תכופים או חוסר מודעות להיפוגליקמיה (hypoglycemic unawareness), טווח המטרה עשוי להיות גבוה יותר.  מנגד, לנשים בהריון או נשים המתכננות להיכנס להריון ערכי יעד הסוכר בדם יהיו נמוכים יותר.

במקרה של סוכרת סוג 2 גם כן רצוי להימצא קרוב לטווח הנחשב נורמלי אצל לא סוכרתיים, אבל המצב יותר מסובך ולא חד משמעי בקרב כאלה שסובלים מסיבוכים מסוימים של סוכרת סוג 2.

ניתן לבצע את המעקב בעזרת מד סוכר רגיל (glucometer) או בעזרת מד סוכר רציף (continuous glucose meter), כפי שמוסבר להלן.

מד סוכר רגיל

מד הסוכר בודק את רמת הסוכר בטיפת דם הנלקחת מקצות האצבעות.  מספר מדדים אף מסוגלים לבצע בדיקה זו בעזרת דם הנלקח מחלקים אחרים בגוף.

מד סוכר רציף

מד סוכר רציף (Continuous Glucose Monitor – CGM) הינו מכשיר אשר נועד למדוד גלוקוז בנוזלי גוף בין תאיים (ידועים גם כנוזל ביניים). הוא אינו מודד באופן ישיר את הגלוקוז בדם.  מכשירים אלו עדיין בעייתיים מבחינת דיוק, ונוטים לפגר ב 5-25 דקות אחר שינויים ברמת הסוכר האמיתית בדם.   יחד עם זאת, הם משמשים ככלי נהדר לשליטה ברמות הגלוקוז בדם.

המכשירים ממוקמים ע״י המטופל, כאשר המיקום המדויק משתנה כל כמה ימים עד שבוע או יותר.  הם בנויים משלושה חלקים עיקריים: חיישן המוחדר מתחת לעור, משדר המחובר לחיישן ודבוק לעור, ומקלט הכולל מסך הנישא ע"י המטופל. כל 1-5 דקות המקלט מציג את קריאת גלוקוז. למקלט אף יכולת עיבוד נתונים בסיסית, והוא יכול להראות מגמות גלוקוז.  ניתן לתכנתו כך שישמיע צפצוף אם רמת הגלוקוז גבוהה או נמוכה מידי.  צפצוף זה מודיע למטופל שיש לפעול לתיקון רמת הסוכר.

מדידת HbA1C (המוגלובין מסוכרר)

המוגלובין Glysolated Hemoglobin) A1c) הינו מדד לזיהוי רמת הסוכר הממוצעת במהלך שלושת החודשים האחרונים.

ככל שרמת הגלוקוז בדם גבוהה יותר בממוצע לאורך זמן, כך גדל יותר אחוז מולקולות ההומגלובין אשר יכילו גלוקוז.  ההמוגלובין A1c נמדדת באחוזים, כאשר ממצא של 4-6% נחשב לטווח נורמלי בקרב לא סוכרתיים. מחקר הראה ש HbA1C של פחות מ 7% אצל סוכרתיים מקטין את הסיכוי לסיבוכים.

מדידת ה- HbA1C אינה תמיד מדויקת. לדוגמא, בהימצאות סוג מסוים של מוטציות המוגלובין (hemoglobin mutations), באם המטופל הינו אנמי מאוד (בעל ספירה נמוכה של תאי דם אדומים), בעל מחסור בברזל או מטופל בעירוי דם או תרופות להגברת ייצור תאי דם אדומים חדשים,  בדיקת ה HbA1c לא תהיה מדויקת.

הטבלה הבאה מסכמת את הקשר בין ערכי גלוקוז ממוצעים במשך שלושת החודשים האחרונים, לבין מדד ה- HbA1c המתאים:

 

 

ערכי גלוקוז ממוצעים
(מ״ג/ד״ל)
HbA1c
97 5%
126 6%
154 7%
183 8%
212 9%
240 10%
269 11%
298 12%

 

מדידת פרוקטוזמין

בדיקה חלופית ל HbA1C הינה בדיקת פרוקטוזמין. בדיקה זו משקפת את הממוצע של רמת הסוכרים בדם במהלך שניים עד שלושה שבועות בלבד.  בדיקה זו נהוגה בדרך כלל בקרב נשים בהריון.

 


המידע מוגש לידיעה בלבד, אינו מהווה ייעוץ רפואי ואין בו תחליף לבדיקה או להתייעצות אישית עם רופא.